בסיום סדנת הצמיחה מתבקשים המשתתפים לכתוב מכתב לטיפוס שלהם, זהו צעד משמעותי בתהליך ההפרדה בינינו לבין האגו ולקיחת בעלות בית על המנגנון האוטומטי שמנהל אותנו.
המכתבים מרגשים, מפתיעים ומעוררי השראה – הנה כמה דוגמאות
מבקר איכות יקר שלי,
מה שלומך? איך היו הדברים בזמן האחרון? האם היו לך הערות מיוחדות בכל מה שקשור להתנהלות שלי?
אז תקשיב, חייב לתת לך קרדיט. באופן מפתיע - יש לא מעט דברים שאתה אומר ואני ממש מסכים איתך. אתה יצרת דברים יפים בחיים שלי. הבאת אותי לרמות של מצוינות בהרבה תחומים. אנשים יודעים שאם הם צריכים עין בוחנת, הם באים אליי. לימדת אותי שלא פעם, אלוהים חי בפרטים הקטנים ותשומת הלב אליהם היא משמעותית.
אבל... ויש כאן אבל....
גיליתי שאין לך ממש הבחנה, ולפעמים אתה נטפל לדברים הקטנים והלא משמעותיים. וגיליתי שיש לי יכולת חדשה, ברגעים האלה, לעשות את התנועה הזו של "עוף לדרכך פרפר נחמד, אל תתיישב לי על הכתף" והעולם נותר על כנו, לא קורה שום דבר ולא מתרחשת דרמה היסטרית.
כל כך הרגלת אותי לביקורת עצמית, שהיא הפכה להלקאה עצמית, ושכחתי מה זה אומר לאהוב את עצמי, כפי שאני, על האיכויות שבי והשריטות שלי.
אני זקוק שתשחרר קצת, תניח לי, אני זקוק ללמוד מחדש מהי אהבה עצמית. קהו חושיי ואין לי את הרגש הזה לעצמי יותר. ובלי שאלמד לאהוב את עצמי, את האני האותנטי שלי, איך אוכל לשוב לאהוב אחרים?
אז תפוס מעט מרחק, תמשיך להשגיח, תמשיך לתת עצות, אבל אל תיעלב כאשר אחייך אליך חזרה בלי לקבל את דעתך הנחרצת. כי מה לעשות, שום דבר לא מושלם בעולם, גם לא אתה, יקירי.
תודה על שהקשבת!
רוני
