מאת: אסנת ידגר

בניגוד לטיפוסי 4 שחיים בעולמם הרגשי, טיפוסי 5 חיים במחשבותיהם ומבלים את עיקר זמנם ב"מעבדה" שבתוך ראשם. טיפוס 5 שאימץ לו את עמדת הצופה נתפס פעמים רבות בעיני אנשים כטיפוס אנטי-סוציאלי, לא בהכרח בהתנהגותו או בנימוסיו, אלא בשל המרחק שהוא שומר בינו לבין אנשים ויכולתו לנתק את עצמו מבחינה רגשית.

מאפיינים טיפוסיים:  רוב חבריך לא מכירים אחד את השני.  במסיבה, אתה מבלה את זמנך בעיון בספרים בספרייתו של המארח.  ככל שאנשים סביבך יותר נרגשים, אתה חש יותר מותש.  אתה מקיים קשר עמוק עם מישהו, אבל לא חושב עליו לתקופה ארוכה  מפני שאתה חושב על משהו אחר.  מבחינתך זו נחשבת חופשה טובה,  אם מתאפשר לך להישאר שבוע בבית לבדך,  עם הספרים, העיתונים והמחשב שלך.

יכולת ההתנתקות הזו עשויה להופיע בעיני המתבונן מהצד כעצמאות, אך למעשה זוהי חומת הגנה שנועדה להגן מפני רגישות יתר שנעוצה בבסיס אישיותו. טיפוסי 5 מטבעם הם רגישים באופן מיוחד (גם אם הם לא נראים כך כלפי חוץ) והם נאלצים לבנות גבולות ברורים החוצצים בינם לבין העולם החיצוני כדי להגן על עצמם מפני רגישות זו. גבולות אלה כוללים: ניתוק רגשי, חוסר מעורבות,התבודדות ושמירה כפייתית על פרטיותם ועל המרחב האישי שלהם.

ההיצמדות לעמדת ה"צופה" מבטיחה להם הגנה מפני "פלישה" חיצונית. הם מגנים על ה"אי" שלהם על ידי ריחוק, לא על ידי עוינות או תוקפנות כלשהי. חשוב להבין שההתבודדות שלהם הינה לצורכי ביטחון, מתוך הפחד שלהם מהצפה רגשית.

הם מתקשים להתמודד עם רגשות בכלל ועם עומס רגשי בפרט וזקוקים למרחב ופרטיות כדי להתמודד עמם. הם חייבים לבודד את עצמם פיזית כדי לאפשר לרגשות חזקים לעלות על פני השטח. רק כשהם לבדם הם חשים בטוחים להתמודד עם רגשות אלה. וכך ניתוק עצמם מהמאורעות הופך להם להרגל, לטבע שני כמעט, לחגורת הביטחון שלהם. טיפוסי 5 רבים מסוגלים להסתגר בביתם לבדם ימים רבים מבלי להרגיש. הם לא סובלים מ"צמא חברתי" כלשהו ובוודאי שלא משעמום. הם נוטים להתנזר מאירועים חברתיים, נוח להם בחברת עצמם והם זקוקים לזמן הפרטי שלהם כאוויר לנשימה.

האסטרטגיה שהם פיתחו כדי לשרוד בעולם אותו הם תופסים כפולשני ותובעני מבוססת על "אצמצם את צרכיי, אלמד להסתפק במעט ואמנע מהשפעתם של אחרים עליי" הם נוטים לתפוס את משאביהם (כסף, זמן, ידע, זמינות רגשית, אנרגיה) כמוגבלים ולפיכך הם חותרים לנצור, לחסוך ולשמור על משאביהם כדי לא להזדקק ליותר ממה שיש להם.

הדבר שמאיים על "ריקון משאביהם" יותר מכל הוא אנשים. אנשים נתפסים בעיניהם פעמים רבות כמעמסה, כעול ולא כמקור שמזין אותם. השיחה הפנימית שלהם היא "יש לי כמות מוגבלת של משאבים פנימיים וכל אינטראקציה עם אנשים רק מכלה אותם. לא שאנשים הם רעים, הם פשוט מתישים, הם גוזלים ממני אנרגיות. אני צריך לשמור על משאביי."

אפשר לדמות את חייהם לסוללה שנזקקת להטענה מחדש כדי לפעול. אנשים ואינטראקציות חברתיות (במיוחד שיחות חולין) מרוקנים אותם וכשהם לבד (ובשקט) הם נטענים חזרה. אנשים רבים שנמצאים ביחסים עם טיפוס 5 טוענים בפניי: "אני לא מבין איך "רוקנתי" לו את האנרגיות? מה כבר עשיתי? בסך הכול שאלתי אותו שאלה..." נכון, לא צריך לעשות הרבה כדי שהוא יחוש מאוים. אחד הדברים שגורמים לטיפוס 5 לחוש מאוים זה ציפיות של אנשים. במיוחד ציפיות רגשיות. טיפוסי 5 מתקשים לסמוך על אנשים, להיפתח רגשית בפניהם, לחשוף את עצמם. הם חוששים מיחסים קרובים מכיוון שהם עלולים להוביל לתחושות של מחנק, פלישה, קונפליקט או הצפה רגשית. 

ברמת ההתפתחות הגבוהה הם מגלים איזון בין התקשרות עם העולם ונסיגה ממנו. כשהם מסירים את החומות מעל המרחב הבטוח שלהם ויוצאים מה"אי" שלהם, הם מתחילים לבטא את עצמם בעולם, לתרגם את הרעיונות המבריקים שלהם לפעולה ומסוגלים לתת מעצמם מבלי לחוש שזה מרוקן אותם. הם מבינים שקונפליקטים עם העולם הם דבר נורמאלי ושכיח והדבר הבריא הוא לפתור אותם במקום לסגת ולהתבודד. הם משתפים את הידע שלהם עם אנשים ותורמים תרומה גדולה לעולם באמצעות החוכמה, ההבחנות החדות והתובנות שלהם.