היי לך 7 יקר,
עד לפני שנתיים לא הייתי מודעת לקיומך, עד לפי חודשיים לא ידעתי בדיוק מה הזהות שלך- רק ידעתי שאתה עוזר לי להיות בחורה ספונטנית, כיפית, מצחיקה אבל מצד שני גם קצת מוזרה, לא מסודרת, לא עקבית ודי מרחפת בחלל מבלי לשים לב לכל השאר.
עכשיו זה שונה.
איך, אתה שואל? למדתי להקשיב לך אבל גם לקחת אותך לגמרי בעירבון מוגבל, להחזיק אותך קצר ולהשתמש בך ככלי, כי אם כמה שהיית רוצה שאני אגדיר את עצמי לפיך-אתה לא יותר מכלי... עוטף אותי בבועה וורודה ויפה אבל זהו זה. לא יותר ממגן שלפעמים נעים וצריך לשקוע בו, אבל כלי.
אני יודעת לקחת את הצדדים הטובים שלך, להמשיך להיות אני אבל מרוסנת יותר, עם רגליים על הקרקע, ראש מחובר לכתפיים ומוכוונת קדימה להמשיך בחיים,לטרוף אותם כמו תמיד אבל טוב יותר, יעיל יותר ובסופו של דבר גם להיות מאושרת יותר.
לדעת לשים דברים בפרופורציה, לא לקפוץ ממקום למקום, לסיים דברים שהתחלתי ולהיות יסודית כמו שאני יודעת.להקשיב לאנשים שאני אוהבת, לקחת מהם את מה שחשוב ולא להיפגע מביקורת או דחייה אלא לקחת לתשומת לבי את מה שחשוב.
אז לסיכום, אני רוצה להגיד לך תודה שאתה מלווה אותי נאמנה כבר עוד מעט 23 שנים, שאתה עוזר לי לפעמים להתמודד עם סיטואציות לא נעימות, לשים לי מסך ביני לבין מה שכואב מדי. אבל אני גם נאלצת לקחת ממך את הסמכות שחשבת שיש לך על הרגשות שלי ולהודיע לך חגיגית שהחל מהיום אתה מועסק אצלי ואני אשלוט על מתי אני זקוקה לשירותיך ומתי לא- אני מפוכחת יותר ומשתדלת לראות את העולם כפי שהוא.
אני מאחלת לשנינו חיים של שותפות עסקית מוצלחת, אבל גם אם יכאב קצת זה כבר לא יהיה נורא- כי הרי אני לא מוגדרת ע"י ה 7, אני מוגדרת ע"י עצמי
נתראה בשמחות,
מיכל
