אני כותב ועיני זולגות דמעות, אני בוכה.
אתה צוחק אגו יקר ?
אתה מסתכל מגבוה ואומר רואים !
תצחק !
אני רוצה לחדש לך
אני כבר לא על במה ,ירד המסך, אין קהל ואין צופים .
רק אני עם עצמי לבדי ומכלול רגשות שחיכו לי.
לא נולדתי אתמול, ובכל זאת חוויתי הוויה
נכנסתי לתוך עולם עלום של רגש וכמיהה,
לתוך מסע שבו עלו בבהירות כאב ועצב גם שמחה ואהבה.
והייתי איתם שם, כמה זמן שאני צריך.
במקום הזה -איןלשם ולא למען,
יש את הנכון לנשמתי, לעצמי.
אני לא אומר שלום, אגו יקר!
שרתת אותי בנאמנות,
ולא אבגוד בך,
בזכותך בניתי את ביתי ומשפחתי,
בעזרתך יכולתי לקבל החלטות, לנהל מאבק על חייו של ילד קטן חולה,
ובד בבד להמשיך לתפקד ביעילות.
רק שמעכשיו, אתה לא תצעד קדימה ואני אדדה אחריך
אני אלך בראש ואתה אחרי,
אני אנווט ואתה תשרת,
אני אצמח ואתה תשקה,
לא גשמי זעף, רק בחמלה, גשמי ברכה.
קשה יהיה לך להכיר אותי, מרגיש נושם וחי.
מתחבר אל עצמי ואל האחר, יכול לחוש את האהבה.
מיתנתי את הקצב, למדתי לכבד.
פתחתי את ליבי , נעשיתי יותר סבלני .
אני בטוח שתאהב אותי כך
אני- על באמת!
שלך,
מיכאל
