אכן....ללא ספק המילה המתאימה לך ביותר היא "יקר".
אתה יקר לי הודות לשמחת החיים שלך, האנרגיות הבלתי נדלות, האופטימיות המתפרצת שמוכיחה כל פעם את עצמה מחדש. (הרי בסופו של דבר,מה רע להאמין שהכל יהיה בסדר?!)
אתה הוא זה ששומר עלי לא לשקוע, לראות את הטוב בכל דבר, לא "לחפור" (כי מה זה מועיל), לשמוח במה שיש ולא במה שאין. ללא ספק תרמת לכך שיהיה לי חוש הומור מפותח ושהאנשים סביבי ירצו להידבק ממני "מהחיידק" הזה של שמחה ופרגון.
אז קצר ולעניין:
לוותר עליך אני לא מוכנה! אתה שלי לעולמים!
אבל......
בד בד,עם כל האופוריה הזו, גיליתי שלפעמים להאמין שהכל יהיה בסדר ולפעמים להתנהג כאילו לא קרה דבר, גם בדברים מאוד קשים זה בעצם לא להרגיש. לא לחוש.
לפעמים זה אפילו גורם לי לא מספיק לשמוח, לגעת ולהתחבר.
זה מפחיד ואולי המילה הנכונה מתסכל, לדעת שבגללך הפסדתי דברים. כי בחשבון נפש אישי (וכואב,הוי ,כמה כואב), גיליתי שאכן הפסדתי דברים.
כשאני פוחדת להתעמת עם משהו שעלול להכאיב,לדכא,לטלטל- אז נעלמתי או ויתרתי.
ואתה מסתובב בנוצות טווס מפוארות ומצליח בכל פעם מחדש להסביר לי בקול מתחנחן וצדקני מה וכמה אתה שווה .
אני צועקת בקול-אתה שווה, שווה ועוד איך, אבל מה זה קשור???
עיוור שלא רואה - שמח שאינו רואה גם דברים מכוערים?
חירש שלא שומע - שמח שהוא לא שומע דיבורים גסים, מעליבים וכואבים?
אילם שמח בחלקו רק מפני שאינו צריך להגיב במילים לדברים שאינו רוצה?
סוף סוף השתתקת יקירי......
נראה לי שהבנת שהדברים לא כל כך פשוטים ולמטבע הזהב הזו שני צדדים....
אני שומעת את קולך החרישי הפעם שואל בלי ציניות- באמת תסתדרי? זה באמת שווה?
אז אגו יקר שלי- ביחד (כי הרי אתה זוכר שאני לא מוותרת עליך??) נצליח.
זה לא יהיה קל ,לפעמים מפחיד ומתסכל, אבל מצד שני זה יהיה מאתגר ומלא תחושות וצלילים.
הרי אתה הוא זה שלימד אותי להאמין שיהיה בסדר...........
כי רק ביחד אנחנו יכולים!
שלך ואיתך תמיד,
אורית
