אניגראם

מכתבים לאגו - טיפוס 9

אל תתן למי שאתה, להפריע למי שאתה יכול להיות
שתף |

מכתבים לאגו - טיפוס 9

 

בסיום סדנת הצמיחה מתבקשים המשתתפים לכתוב מכתב לטיפוס שלהם, זהו צעד משמעותי בתהליך ההפרדה בינינו לבין האגו ולקיחת בעלות בית על המנגנון האוטומטי שמנהל אותנו.

המכתבים מרגשים, מפתיעים ומעוררי השראה – הנה כמה דוגמאות

  

  

חייל יקר ומוצלח שלי,

 

שנים רבות כ"כ צועדים אנו יחדיו יד ביד, עקב לצד עקב, צל בתוך צל. כאילו חיינו תלויים לנו מנגד בעצם השיתוף הזה. ממאנים להיפרד.

שנים כה רבות הינך שומר הראש והסף שלי.

עברנו יחדיו לא מעט! כשגידלתי די לבד את ילדי המקסימים. כשהלכתי וצמחתי בעבודה עד למקומי היום. מן הסתם לא משת מצידי והיית איתי הן בקשיים והן ובשמחות.

ואני, עם השנים למדתי לבטוח (מאד לבטוח) ולהניח, אבל ממש להניח – מלשון מנוחה, את ראשי על כתפך כי הרי ברור שיש על מי לסמוך.

ומי כמוני "זקוקה" למנוחה?!

אז מתישהו לחצתי על בקרת שיוט ומאז אני בעיקר צופה בנוף המשתנה החולף על פני.

לעיתים הוא נעים, יפה, מלהיב ומרומם נפש ואז התחושה נהדרת, והחיים נדמים יפים כאילו אני חיה אותם וחווה אותם ממש.

לעיתים אני רק מתעניינת.... אולי.

ולעיתים פשוט נרדמת!

 

כן, עד כדי כך התרגלתי לנוחות איתך ולשרות המופלא שלך שהינו לכל הדעות לעילא ולעילא !!

שהיום כשאני שוב יותר לעצמי – גיליתי ששכחתי מה אני רוצה. למעשה שכחתי איך לרצות!

ואי שם איבדתי את הדרך לאיך לעשות........... ואף גיליתי שעם השנים, הערפול והישנוניות, התמלאו כל תאי הווייתי בחוסר חיות .

וכשהתובנה הזו תפשה מקום – נעתקה הנשימה.  נעצרה. מיאנה לתפקד כיאות.

כאילו רצתה להדגיש את הגבול אותו היא מסמלת. הגבול שבין חיים ומוות.

לקח לי לא מעט זמן לאתר שוב בזיכרוני המעומעם את כפתור בקרת השיוט ההוא. כשמצאתי עבר עוד זמן עד אשר אזרתי כוחות ללחוץ עליו. פשוט ללחוץ!  ולרדת מנסיעת "החינם הנוחה" הזו.

בעומדי היום לצד הדרך שלך ולגמרי בדרכי שלי  מולך בגובה העיניים – בינתיים – עד שאגבה עוד קמעה – ברצוני להודות לך, אפילו בהצדעה, ממרום הלב - על כל אותן שנים שהיית לי ואיתי בכל הדרכים הפתלתלות בהן נזקקתי לך. כנראה שבלעדיך המסע הזה היה בלתי אפשרי מבחינתי. תודה על הכל!

 

אך מפה, לאחר שצימחתי שורשים חדשים ועלים רעננים אני ממשיכה בלעדיך. יכולה בלעדיך. אינני זקוקה יותר  לשרותיך. אני משחררת אותך מכל תפקידך. סע לים, לקריביים, לירח – אתה חופשי! אני חופשייה!!

אני מניחה שמן הסתם עוד נפגש פה ושם. הרי לשנינו קשה הפרידה.

אך היום אני מתחילה ללמוד איך לנשום עמוק, להזדקף גבוה, לפרוש ידיים רחוק עד כמה שניתן.

אני אחווה את הנוף דרך כפות רגלי ובכל חושי.

 

אני לומדת שוב ללכת.

אני הולכת שוב לרצות.

אני רוצה שוב לחוות.

אני חווה שוב חיים!        

 

 שלך בהוקרה ובאהבה,       

נירה

  לכל המכתבים

אסנת ידגר
חלוצת השיטה בארץ ומייסדת המרכז הישראלי
חדשות ועדכונים
כללי
על האניאגרם
שירותים
אניאגרם בארגונים
מדיה
בניית אתרים בקוד פתוח
עקבו אחרנו
2010 © Enneagram inc, All Rights Reserved