בסיום סדנת הצמיחה מתבקשים המשתתפים לכתוב מכתב לטיפוס שלהם, זהו צעד משמעותי בתהליך ההפרדה בינינו לבין האגו ולקיחת בעלות בית על המנגנון האוטומטי שמנהל אותנו.
המכתבים מרגשים, מפתיעים ומעוררי השראה – הנה כמה דוגמאות
|
אגו יקר שלי,
מאז שאני זוכרת את עצמי, אתה חלק מהותי ומשמעותי ממי שאני.
לצערי, החיים זימנו לי אתגרים לא פשוטים. לימדת אותי חוסן,עוצמה פנימית והתמודדות מיטבית איתם. הראית לי איך לשמור על עצמי וחלילה לא להראות חולשה, כדי שלא ירחמו עלי. רחמים זה הכי קשה... זה מציב אותך מראש בעמדת נחיתות ואת זה כמובן שלא יכולתי ולא רציתי לקבל. ואכן, בזכותך תמיד החמיאו לי על כך שאני אסרטיבית, חזקה, מתמודדת עם בעיות בצורה ראויה לציון ובכלל מהווה מודל לחיקוי.
רק שבדרך איבדתי קצת את עצמי. המשא שגרמת לי לסחוב לבד כבר כבד לי מדי. גרמת לי להאמין שאני חייבת שריון שיגן עלי מפני העולם, שאסור לי להודות שאני פגיעה, שאני זקוקה מדי פעם לכתף תומכת. לימדת אותי כמה חשוב להתמודד לבד עם הבעיות שלי ולא לשתף אף אחד, כי שיתוף מעיד על חולשה והרי אני חזקה ולא צריכה עזרה מאף אחד.
רק מה, שכחת לספר לי על המחיר שאני משלמת בדרך... לא קל להתמודד לבד. אומרים שהבעיה בלהיות חזק, זה שאף אחד לא שואל מה שלומך.
מכיוון שלא שיתפתי ולא חשפתי את מי שאני באמת לעולם, גיליתי שמה שאני מציגה זה סוג של מסכה. איפור מושקע שמסתיר את כל הצלקות והפצעים שמתחת. ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי שזה די מתיש להתאפר כך כל בוקר, ולא תמיד חייבים להשקיע באיפור שיכסה את הכל. אז תודה לך ששמרת עלי כל השנים ואני בטוחה שתמשיך לשמור עלי גם בעתיד. אבל תן מקום גם לקול האחר שבתוכי. יש חן ואותנטיות באני האמיתי שלי. לפעמים אני רוצה להתמודד עם החיים בעצמי. בלי שריון ובלי מסכה. וזה לא מעיד על חולשה. להיפך, יש עוצמה בפגיעות ויש בה יופי.
בתודה ובאהבה,
מירה
|
לכל המכתבים
