|
טיפוס יקר שלי שלום,
אהוב יקר
לא יצא לי אפילו לראות כמה זה עולה לי
הכל ידוע מראש אבל נכתב מהלב
שלאהוב אותך זה לשלם בכאב
אהוב יקר אתה רואה את השלכת
וזה הזמן ללכת...
אמרתי שאני לא יצירתית, הכרזתי על זה בפני ובפני אנשים. ואז כשבאתי לכתוב את המכתב, השיר הזה קפץ לי שוב ושוב לראש סרב לעזוב. גם כשעניתי לעצמי שזה לא מתאים, זאת לא אני. ואז פתאום הבנתי שכל הדברים שאני חושבת שאני לא, יש בי גם מהם ואתה פשוט לא נותן לי לראות אותם. אז החלטתי להתחיל עם שיר שאומר יפה את מה שאני מרגישה.
כל עוד לא ידעתי למה אני עושה את הדברים, למה אני דוחה עד הרגע האחרון, למה אני תמיד "לא יודעת", מתקשה להחליט, לא מסוגלת לשים גבולות, לא מצליחה להגיד לא, חשבתי שזאת אני וככה זה. ואז נפתחה הדלת וראיתי אותך על הטוב והרע שבך. ראיתי איך אני פועלת באופן אוטומטי, איך כל כך הרבה זמן אתה מנהל את חיי, עד שכבר שכחתי איך זה להחליט. נתתי לך לבחור בשבילי, אבל עכשיו אני מבינה שאין ברירה, אני צריכה לקחת את השליטה על החיים שלי ולנווט אותם בעצמי, לבחור בשבילי.
רציתי להגיד לך תודה, בזכותך יש לי תכונות ויכולות שאני גאה בהן והן עוזרות לי המון ומעצבות את מי שאני. אבל הבנתי משהו חשוב בתהליך, משפט שנחרט לי בראש ומשמש לי מאז תמרור דרך, שהמגבלות שלנו הם המתנות שאנחנו עושים בהן שימוש יתר. זה נכון ואמיתי ואני הולכת עם זה. לקחת את הטוב ולנסות לשחרר את הרע.
זה לא פשוט. אני מנסה כבר תקופה ולא ממש מצליחה. מנסה לחשוב למה כל כך קשה לי לעשות שינוי והתשובה שקופצת מיד זה שאני עצלנית. עכשיו אני כבר יודעת שזאת שוב אמירה שלך שמטרתה להקטין אותי, אולי לשמור עלי, בכל אופן להשאיר אותי במשבצת מסוימת.
התרגלתי אלינו כבר ואני מפחדת מהשינוי אבל מרגע שהצצתי מאחורי הקלעים ההצגה כבר שינתה פנים ואני לא יכולה להתייחס אליה אותו דבר.
יש "אמיתות" שאני לא יכולה להאמין להם יותר,
אני רוצה יותר.
תמרה
|
