|
למחוקק היקר,
עברנו הרבה ביחד מבלי להכיר רשמית, וכשנודע לי על קיומך מצאתי את מי להאשים.
למרות שהיום זו חשיבה אחרת , קצת יותר מתונה ובלי סערת רגשות לחוצה. היום אנחנו לאט לאט לומדים לחיות בקיום. אז אמנם גם זה לא קל כי יש להרבה מה לקבל ולהפנים, אך הדרך מתחילה להתבהר, למרות התחושה המעיקה שמלווה אותי בחלק נכבד מהזמן. אני מקבלת את התחושה ומנסה לעשות את השינוי, כי אני יודעת שבסוף נצליח לחיות בהרמוניה.
עם זאת, חשוב לי לומר לך שאני לא לוקחת אותך כמובן מאליו, ישנם המון דברים שאני יודעת ומבינה שהצלחתי להשיג בזכות ההתמדה והשאיפה להצליח, שם לקחת חלק בלתי מבוטל. אין ספק שסבלתי ממך לא מעט ולכן קשה לי להתעלם מההרגשה שפשוט מעדיפה להשאיר אותך מאחור, למרות שאני יודעת שזה לא אפשרי. הפרפקציוניזם שאף פעם לא היה מספיק "פרפקט", החוקים שאף פעם לא הרפו לשנייה, החיים שתמיד הייתי חייבת לחיות כמו כולם ולשאוף למעגל ה"אושר המושלם", והנשמה שלא הפסיקה לבעוט בגוף כי אין היא יכולה עוד...
אבל היום אני במקום אחר, אני כבר לא מוכנה שתשתלט עלי כפי שהיה. אני קרני אחרת שרוצה לשמוח ולזרום עם הטוב וגם עם הפחות טוב, מבלי לקבל רשות מאף אחד. אין חכם כבעל ניסיון ואין טעות יותר לגיטימית מזו שלמדת ממנה. אז היום אני כבר משתדלת לא לחיות במושלמות, ואני יודעת שזו לא עבודה קלה, אבל אני מעדיפה ורוצה לחיות את החיים בשלמות.
יש לי עוד דרך ארוכה להגשמה עצמית ואני רוצה להגיע לייעוד שלי בחיים, אבל אני יודעת שכשאתה מוביל זה לא יוביל אותי. אז אני מודה לך על הכול ומשחררת אותך מתפקיד המוביל, מעתה והלאה אתה המובל. ייקח לך קצת זמן להתרגל אבל אני סומכת עליך. זוהי נקודת תפנית לשנינו, ואני מרגישה שמשהו טוב יותר מחכה לנו מעבר לפינה.
אני מקבלת אותך כפי שאתה, ודע שלא תהיה לך ברירה אלא לקבל אותי כפי שאני, עם הבחירות שהן שלי ועם החיים שהם שלי, לחוות בדרך בה אני רואה לנכון.
אז פתחתי את דלת הברזל וזרקתי את המפתח, כי לשם אני לא אחזור עוד...
שלך
קרני
|
